יעקב גרוס

במאי סרטי תעודה, חוקר תולדות הסרט העברי, סופר, משורר וצייר.
יעקב נולד בלודז' שבפולין, בן לנתן ושולמית. הוא עלה ארצה עם הוריו בגיל חצי שנה וגדל לתוך חוויה קולנועית באולפני גבע.
במהלך שרותו הצבאי כקצין בחיל ההנדסה, הקים ב-1969 את "להקת הפלסים" ממנה יצאה שלישיית "הנשמות הטהורות". כסטודנט (1971) היה יו"ר ועדת תרבות של הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ועורך "קליפה", מוסף הספרות של "פי האתון". יעקב סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, כבוגר החוגים לתיאטרון ולתולדות האמנות. לאחר מכן החל לעסוק באיתור, בשימור ובשיחזור סרטי ארכיון, ועשייה זו הפכה למפעל חייו. יעקב חשף את עבודתו של אבי הסרט העברי יעקב בן דב, טיפל במסגרת עבודתו בשימורם וברישומם של אוספים ושל סרטי ארכיון רבים. עסק בשחזורם של סרטים שנעלמו וסרטים קצרים רבים. בשנים 1979-1974 הוא ניהל את ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש רד באוניברסיטה העברית (המוכר כיום כארכיון שפילברג). בשנות ה-80 הרצה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, והחל מ-1980 החל לעסוק באופן עצמאי בחקר תולדות הראינוע והקולנוע הישראלי.
במרוצת השנים יעקב ביים והפיק כ-30 סרטי תעודה, חלקם עבור הערוץ השני הניסיוני, שירות הסרטים הישראלי, האוניברסיטה העברית, מוזיאונים, מרכז ההסברה ומשרד החוץ, וחלקם כסרטי ארכיון, במסגרת פרויקטים מיוחדים ושיתוף פעולה עם הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים וארכיון שפילברג.
סרטי תעודה ארכיוניים שביים, הפיק או חידש: "אבי הסרט העברי", "חולמים ומגשימים", "בונים ולוחמים", "יופי של מולדת", "חיי היהודים בארץ-ישראל", "זיכרונות בשחור-לבן", "שוב זורחת שמש", "חלום ומעשה", "נשיא ומאמין", "ירושלים מהסרטים", "במבט לאחור", "ילדי העצמאות", "ציוניוני הדרך" (סדרה של 50 סרטונים בשנת היובל), "יש מלך בירושלים", "בורוכוב – השכונה מעבר לוואדי", "אגדה בחולות" ועוד.
לאחר פטירת אביו, נתן גרוס, עסק יעקב באיסוף ובריכוז מורשתו הקולנועית, והוציא לאור תשעה מקבצי DVD של כ-60 סרטים מתוך כ-120 יצירות קולנועיות. כמו כן שימר את מורשתו והקרין את סרטיו במסגרת הרצאות רבות, בכל רחבי הארץ. על תרומתו הבולטת והייחודית לחקר הסרט העברי, חשיפתו ושימורו, הוענק ליעקב גרוס הפרס למפעל חיים של פסטיבל הקולנוע ירושלים והפורום לשימור הזיכרון האודיו-ויזואלי בישראל.
כסופר יעקב פירסם קובצי סיפורים ושירה וספרי מחקר, ביניהם: "הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל" (בשיתוף עם אביו, נתן גרוס), "ירושלים תרע"ח: חורבן נס וגאולה" (ספר הסוקר את סיפורה של ירושלים בשנת 1918, השנה בה הופק הסרט העברי הראשון), "שורשים ברמה" (סיפורה של רמת רחל), ספרי שירה: "שירי המישור", "שמש אדומה" וספר סיפורים: "גבעת בטיח".
שנותיו האחרונות הוקדשו לשימור ולשחזור רבים מהסרטים העבריים, שאיתר במרוצת השנים, עבור הדורות הבאים. מפעל חייו נעשה בשיתוף פעולה מלא עם הארכיונים הלאומיים לסרטים: ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, בניהולו של מאיר רוסו, וארכיון שפילברג באוניברסיטת הר הצופים, בניהולה של דבורה שטיינמץ. החל משנת 2008 נוצר קשר חברי הדוק ושיתוף פעולה פורה בין יעקב גרוס לבין המלחין נחום הימן (נחצ'ה). פס הקול של ארץ ישראל היפה נשזר בסרטים העבריים, כאילו נועדו זה לזה. בנוסף לכך נחצ'ה הלחין מספר שירים שכתב יעקב, ושניהם רקמו חלומות על המשך יצירה משותפת, שנקטעו באיבם.
בחורף 2016 יזם יעקב הקרנת מבחר סרטים עבריים שחידש, בסינמטק תל אביב. הוא קרא לסדרת הסרטים: "רבותיי ההיסטוריה חוזרת", וראה בעשייה זו את גולת הכותרת של יצירתו. מאחר ובאותה תקופה חלה הדרדרות בבריאותו, הוא ביקש מבתו היאלי לשריין את כל מועדי ההקרנה ולהחליף אותו כמנחת האירוע, במידת הצורך. במבט לאחור נדמה כאילו ליבו ניבא את העתיד לבוא. ביום 15.2.2017 יעקב הלך לעולמו במפתיע. כחודשיים לאחר מכן קיימה היאלי את בקשתו האחרונה, וביחד עם החברים מסינמטק תל אביב, השלימה את סדרת ההקרנות: "רבותיי ההיסטוריה חוזרת". מפעל חייו הותיר חותם על דפי ההיסטוריה הארצישראלית, והעניק חיים חדשים לסרטים הישנים.